18 סיפורים מצחיקים, מחממים את הלב וקשרי יחסים על אבא

"יש כל כך הרבה אהבה לאבא שלי, אבל אני חושב שמה שאני הכי אוהב זה חוש ההומור המטופש שלו. אני עדיין זוכר שהוא ענה לטלפון בביתנו באומר, "פיצה של דומינו!" קו אחר היה בהכרח מבולבל, לפעמים ניתק, והוא צחק בהיסטריה בכל פעם. " - סם זבל

"כשעברנו לארה"ב לראשונה, אבי לימד שיעורים לציור קבוצתי בביתנו בסופי השבוע כמופע צדדי. התלמידים כולם היו בני נוער. למרות שהייתי רק בסביבות 4 או 5, אבי תמיד היה מציב לי נקודה לצייר עם הקבוצה כדי שאוכל להיכלל. לא היה לנו הרבה מקום בדירה, אז הוא בנה לי מיטת קומותיים מאפס שהיה בה סולם, מוט קופים, ותחנת עבודה קטנה שמתחת כך תמיד היה לי מקום משלי ליצור. " — דינה רבווין

"אבא שלי תמיד יצא מגדרו להפוך את מסיבות יום ההולדת שלנו למיוחדות. שנה אחת הוא החביא את המתנות מאחותי וממני, התקשר אלינו למתלה ואמר לנו שנגנבו, ואז שלח אותנו למסע ציד עם אורחי המסיבה שלנו למצוא אותם! " גרייס אלקוס

"כשאמא שלי הייתה בעבודה ואבא שלי היה במשמרת לילה, הוא היה אחראי לעשות את השיער שלי (סופר מתולתל) בבוקר. כל כך רציתי זנב טופסי, אז אבי הכין לי אחד כזה, השתמש בסרט צינור ופיסת פלסטיק מסל תלוי חום. זה עבד בצורה מושלמת. " — הת'ר מאיר

"לאבא שלי יש תפקיד רציני מאוד כאונקולוג אבל תמיד נותן לצד המטופש שלו להראות עם הילדים שלו. כשהוא התבגר הוא אהב להמציא משחקים מטורפים שנועדו להצית את דמיוננו. אחד המועדפים עלי: הוא היה אומר לי שאנחנו 'כלב חלק', חוזרים דורות רבים. לפני השינה הוא קרא לראשונה את הסיפורים האהובים עלי באנגלית ואז היה 'נובח' אותם אלי. עד היום אנו עדיין מדברים 'נביחה' זה עם זה - שפת הסוד שלנו. ראוף ראף ראוף, ראוף! (יום האב המאושר, אבא!) " לורה שוקר

"ההורים שלי התגרשו באמצע שנות השמונים כשהייתי נער. אבי רצה נואשות שארגיש בבית במקום החדש שלו אז הוא תלה פוסטר LIFESIZE (אני לא מגזים) של ברוס ספרינגסטין - יושב על מכסה המנוע של מכונית, שריר הזרוע שלו מתפוצץ מחולצת השרירים שלו - בדירתו החדשה. " — לורי ליבוביץ '

"בכיתה ו ', בית הספר הציבורי הניסיוני המגניב שהורי קפצו דרך חישוקים כדי לגרום לחמשת ילדיהם להיות סגורים, וכולנו נשלחנו לבית ספר סופר קפדני בהמשך הדרך. כשהבדיקה הראשונה עמדה להתרחש, ממש לא היה לי מושג איך ללמוד. הייתי בבכי. אבי הכין לי תרשים והראה לי כיצד לשנן את העובדות ולבחון את עצמי. לא רק שהוא הוציא את הפחד מהלימודים, אלא שהוא גם עשה את זה כיף. לעולם לא אשכח את תחושת ההקלה והנוחות שהעניקו לי. " — דניאלה קלארו

"למרות שאבא שלי עבד קשה מטורף כשהיינו קטנים, כשהוא היה מחוץ, הוא לגמרי היה שלנו - לקח לנו טיולים רגליים, רכיבה על אופניים, רכיבה על סוסים - והיה קהל שבוי, להשתתף בבתי הספר או בכנסיות העמדות פנים שלנו, או לתת לנו להכניס אלף סיכות קטנות בשערו (אז העבה) בזמן שהוא התבונן חדשות. " — שרה קופלנד

"אחותי ואני חשבנו שאבא שלנו מצמצם אותנו בצחוק כשניסינו לדגדג אותו, אבל טעינו. יום אחד פגענו במקום רגיש במיוחד ורדפנו אחריו מהבית כשהוא לבוש רק בתיקוניו. הוא מעולם לא נתן לנו לדגדג אותו שוב! " — לורי סטו

"כשהייתי ילדה, אמא שלי עבדה בשבתות, אז זה היה היום המיוחד שלי ושל אחותי עם אבא שלנו. אחותי ואני היינו מסעדה מורכבת, השתמשנו במטבח המשחקים שלנו, והיינו מתחננים לאבא שלנו להיות לקוח. בכוונה הוא היה להורות על דברים מוזרים להתרומם מאיתנו, כמו רגלי צפרדעים. אנו עדיין צוחקים על זה היום! " — אלכסה שפייר

"אבי יכול לתפור. פעם, כשהייתי בבית לחתונה של חבר, רצועות חרוזי שמלתי צצו בזמן שישבתי במכונית. הוא תפס שתי חתיכות של אלסטיות שחורות מתוך ערכת התפירה שלו והטיח עליו כמה רצועות מאולתרות בתוך כרבע שעה. אפילו לא איחרנו. " — אליזבת פאסארלה

"בקיץ אבי היה לוקח אותי ואת אחי לתיאטרון כניסה ישן. לא היה אכפת לי שהדיאלוג היה לפעמים רושם ברדיו או שהרומ-קומיקס שלי הוצגו בסרטי אקשן. פשוט שמחתי שהיינו ביחד. " — ברנדי ברוקסון

"כשהייתי בערך 5 או 6 וגדלנו בצפון פלורידה, אבי ואני הלכנו לדיסני וורלד בלי אמא שלי. הגענו למלון מאוחר למדי והייתי מנומנם מאוד, אבל היינו צריכים לאכול ארוחת ערב. כשראיתי כמה הייתי עייף ומרוטן, אבי הכין לנו ארוחת ערב מחטיפים ליד מכונת האוטומט ונתן לי לאכול במיטה ולרדת ישר לישון. זה הרגיש כל כך דקדנטי ושובב. וזה היה הלילה הכי טוב של לדעתי שהיה לי אי פעם. " — ווסטרי גרין

"בגיל מבוגר של 21 עברתי את ההתפרקות הגדולה הראשונה שלי. הייתי בלגן - נסעתי 24 שעות הביתה כדי 'לרפא'. ריפוי אלי התייחס לאמא שלי כמו למטפלת, לפרוץ דמעות אקראיות ולהתחכך בבית. בסופו של דבר אמי המסכנה הספיקה ושלחה אותי לבקר את אבי. אבי הוא אדם שקט - הוא מדבר אנגלית מאוד שבורה וגדל בעולם שונה משלי. אני מדבר ספרדית שבורה, כך שתמיד היה לנו קצת מחסום שפה. דרך דמעות הסברתי מה קרה. להפתעתי, אבי פרץ מצחוק ואמר לי שהבחור הוא אידיוט. הוא הציע לי בירה - הבירה הראשונה שאי פעם היינו יחד - והבטיח לי כי שברון הלב הראשון הוא תמיד הכי קשה. הוא צדק." — כריסטינה נאווה

"כשעברתי על היישומים שלי בקולג 'ואמרתי להורים שלי שאני רוצה ללמוד עיצוב אופנה, אמא שלי אמרה' לא, אתה לא יכול לעשות זאת ביד אחת ', ואבא שלי היה זה שאמר' כן היא יכולה! 'בזכות העידוד הזה המשכתי ללמוד עיצוב אופנה ב- New יורק. " — ויקטוריה סאנצ'ס-לינקולן

"ממאמרים אנליטיים בתיכון ועד עבודות מונחות בקולג ', אבי תמיד היה העורך שלי - אפילו כשאני ממשיך להמשיך בקריירה בעיתונאות בעצמי!" יש לו דרך עם מילים והעצות האקדמיות (והאישיות) התובנות שלו הן דבר שתמיד אוקיר. " — סידני הרשמן

"כשהייתי קטן אבי ושנינו אהבנו לשחות, וכשהיינו יוצאים לחופשות משפחתיות היינו שנינו מיד לבריכה. היה לו את הטריק הזה שאהבתי איפה שהוא היה מחזיק את רגלי קרוב לפני המים כך שאני יכולתי 'ללכת על מים'. חשבתי שזה הדבר הקסום ביותר ואבקש לעשות זאת שוב ושוב במשך שעות בסוף. הוא היה ספורט טוב! " — אמילי קיני

"כשהייתי קטן אבא שלי היה לפעמים שר לי את השיר 'Sweet Baby James' של ג'יימס טיילור, כ שיר ערש לפני שנרדם. ופעם או פעמיים הוא אפילו ניגן בגיטרה יחד עם זה. כל כך אהבתי שבחרתי בה לריקוד אב-בת שלנו בחתונה שלי לפני 12 שנה, ועכשיו אני שר את זה לבנים שלי כ שיר ערש. זה תמיד יהיה השיר שלנו. " — נעמי לינדברג