יש הבדל בין בוס לחבר

מאמר זה מופיע בגיליון 27 ביוני 2016 של זמן.

לפני מספר שנים דיברתי עם עובד לעבודה על אי שביעות רצון בעבודה. היו לה תלונות ספציפיות על המשרד שלנו, למרות שהיא אהבה את האנשים שהיא עבדה איתם. במהלך השיחה היא העירה, כמעט במו ידיה, "אתה אחד החברים הכי טובים שלי." וברגע שהיא אמרה את זה, נבהלתי מעט. האישה הזו שמחה לעבוד איתה. היא הייתה מצחיקה וחכמה, ואנחנו סימפטיקו כמעט מכל הבחינות. הסתדרנו טוב וצחקנו ללא הפסקה. היינו, בקיצור, חברות עבודה נהדרות.

אבל לא יכולנו להיות חברים ידידים, כי הייתי הבוס שלה. משמעות היחסים בינינו עלולה להסתיים בצורה קשה. היא יכלה לפרוש במפתיע, ושלה היו נעליים גדולות למילוי. או שיכולתי לפטר אותה מכל מספר סיבות, לא כולם בשליטתי. חברים אמיתיים מתייחסים זה לזה טוב יותר. אבל חברים לעבודה יכולים לעשות כל מיני דברים איומים זה לזה, מכיוון שכפי שמייקל קורליאונה הסביר במפורסם, "זה לא אישי, סוני. זה עסק בהחלט. "

חשבתי על עמית לעבודה זה לאחרונה, כשראיתי את תוצאות סקר גאלופ חדש שחשף מילניאלים רוצים "מערכת יחסים הוליסטית" עם מנהליהם. הם רוצים שהבוס יביע עניין בחייהם מחוץ למשרד - או, כלשונו של וול סטריט ג'ורנל, לשאול על סופי השבוע שלהם. מה שכנראה יגרום להם לחבב את עבודתם יותר.

בבקשה, גאלופ, תפסיק. אני משתדל כל כך להתפתח, אבל בכל פעם שאני שומע משהו כזה אני רוצה להיכנס למכונת זמן ולחזור לימים בהם גורם למילניום להרגיש שהמילוי לא היה באחריותי. קרא לי מיושן, אבל אני לא מאמין שאתה יכול לחבוק את הדרך שלך להצלחה בכלכלה גלובלית. חשבתי שכולנו ניגשים לעבוד... לעבוד. בין אם אתה מנקה שיניים או כותב קוד או מניח אריחים או מרפא סרטן, זו עבודה - ותפקידך לעשות זאת היטב. אם לא, אתה עלול לפטר אותך, אלא אם כן אתה מספיק חכם (או טיפש מספיק, תלוי במצב הניתוק) כדי להיגמל קודם.

לא שלבוסים לא אכפת מה עושים העובדים שלהם (אפילו בגילאים 19 עד 35) בסוף השבוע. אם הבוס שלך הוא טוב - כלומר חכם וחביב - היא בהחלט רוצה שתהיה לך חיים אישיים עשירים ומספקים. גם בגלל שהיא אדם נחמד, ובחלקו משום שזה יעזור לך להיות עובד מאושר ומצליח. מה שיעשה אותך טוב יותר בעבודתך, מה שיעזור לכל הארגון, החל איתה. (הערה למילניאלים: בוסים רבים חושבים שהכול קשור אליהם, לא אתה.) אם הבוס שלך שואל על סוף השבוע שלך, יכול להיות שזה פשוט אדיב וזה מה שאנשים מנומסים עושים ביום שני. או שהיא אולי תרצה להבין אותך טוב יותר, מכיוון שפרטים אישיים יכולים להיות מספרים. שכרתי פעם אישה באופן חלקי מכיוון שכאשר חשפה שהיא הייתה רקדנית, עורכת המנהלים השובבה שלי ביקשה ממנה לבצע מהלך ריקוד במהלך הראיון והיא אכן עשתה זאת. (מה שהראה לי שהמועמד לעבודה זה היה טוב לב, כנה ומהיר על רגליה - תרתי משמע.) אז היה סלקטיבי ואסטרטגי לגבי מה שמגלה סוף השבוע שלך. "הלכתי לקאייקים / למוזיאון / לסרטים עם סבתי" זה מעולה. "התבונןתי בארצ'ר בזמן ששתיתי את ג'גרמייסטר משקית נייר", לא כל כך.

ואם היא לא תברר לגבי סוף השבוע שלך, או תעשה צ'יטצ'ים כלשהם, או אפילו תנהג באופן אמין ב 100% אנושיים, זה לא אומר שהיא בוס רע או אדם מחורבן. היא עלולה פשוט להיות מוצפת כל כך מדרישות חייה, שהיא מנסה לעבוד קשה ומהירה ככל שתוכל לפני שהטיימר המטאפורי ייגמר בסוף היום שלה. ביליתי שניים משלושת ההריונות שלי בהעטתי את העצמי העצום שלי במשרדו של מנהל שמעולם לא שאל אותי פעם מתי התינוק אמור להגיע, אם אני יודע מה יש לי או איך אני מרגיש. אני בספק אם אכפת לה או אפילו ידעתי שאני בהריון, עד שזה היה תינוק חד משמעי ולא ארוחת צהריים ענקית מתחת לשמלה שלי. האם המנהל שלי היה קשוח? מעבר. האם היא הייתה אדם נחמד? אני עדיין תוהה. האם היא הייתה בוס טוב? כן, במובנים רבים. האם ניהלה מיזם מצליח? בהחלט. היא הייתה כל העסק וזה הצליח.

אולי אני מנהל נורא, אבל הרעיון שעכשיו אני צריך להסתובב ושואל את כולם על סופי השבוע שלהם גורם לי להרגיש חסר. לקוי, וממש עייף. אז לכל מי שעובד בשבילי: מתנצל מראש אם אני לא שואל מה עשית בשבת. באמת, לא אכפת לי. אני פשוט לא חושב בשביל זה באנו לכאן.