כיצד עבודה מרחוק עשויה להפחית מיקרו-אגרסיות

השנים האחרונות ערערו במלואן את הציפיות שלנו לגבי איך אנחנו עובדים, איפה אנחנו עובדים ולמה אנחנו עובדים. המגיפה, במיוחד, האיצה מגמות חדשות. לפתע, העבודה מהבית הפכה לנורמה, בתפקידים היברידיים ומרוחקים לחלוטין. חברות מצאו את עצמן לא רק מאפשרות, אלא באמת מסתגלות, לכוח עבודה שלא מגיע למשרד כל יום. ורוב השיחה, באופן לא מפתיע, הייתה על איך זה משפיע על מדדים מסורתיים של בריאות תאגיד: למשל, עובד פִּריוֹן ו תרבות החברה. אבל מה אם עבודה מרחוק מציעה יתרונות חשובים אחרים, אך פחות נעימים? באופן ספציפי, עבודה מחוץ למשרד עשויה להפחית מיקרואגרסיות, בשל האופי של מתי וכיצד מתעוררת התנהגות כזו.

לעבודה מהבית עשויה להיות יתרונות בלתי צפויים על ידי הסרת דינמיקה לא רצויה

כמו רוב ההתנהגויות החדשות, זה יכול לקחת קצת זמן להבין את כל היתרונות וההשלכות של שינוי הרגלים. עבודה מהבית במהלך המגיפה נחשבה בעיקר בהקשר של אירוע בריאותי גדול. התמקדנו באיך להישאר בטוחים, לא אם היינו פרודוקטיביים באותה מידה. ואז, כשהמגיפה החלה להירגע, שקלנו כיצד היא השפיעה על ההשפעות החיוביות של להיות במשרד: האם היינו מתחברים עם אחרים, חונכים וקבלנו חונכות, בניית אמון ויתרונות אחרים של מקום עבודה. אבל רק עכשיו אנחנו מתחילים להבין את הדרכים שבהן הסרנו את ההשפעה השלילית של עבודה משותפת. במיוחד, מחוץ למשרד עלול להרתיע חלק מהאינטראקציות הקטנות היומיומיות שעלולות להוביל לחוויות מצוקה. מיקרו-אגרסיות בהגדרה מתרחשות בדרך כלל כרגעים קטנים ושקטים יותר. הם יכולים להיות קלות מילולית או התנהגותיות שהיא עדינה יחסית אבל בכל זאת פוגעת. חוויות אלו קורות בתדירות גבוהה יותר באינטראקציות מזדמנות. והמציאות היא שיש לנו פחות רגעים לא רשמיים בהם אנו מקיימים אינטראקציה באמצעות שיחות זום מתוזמנות או באמצעות סביבות עבודה מקוונות כמו Slack.

לדוגמה, כמה מהמיקרואגרסיות הנפוצות יותר במשרד הן שאלות או הערות שעולות בשיחות חולין יותר מאשר בפגישות רשמיות. אנשים צבעוניים, למשל, נוטים יותר להישאל "מאיפה הם באמת" או "מחמאות" לגבי מידת הדיבור שלהם. אבל הערות מסוג זה - אף על פי שאינן מתאימות - כנראה עולות בארוחת צהריים, או לאחר פגישה, או ברגע סתמי אחר. קשה לדמיין להפריע למישהו במהלך מצגת כדי לשאול שאלה אישית או להעיר הערה מחוץ לנושא. זה לא אומר שסוג ההתקפי הזה נפסק. אבל יכול להיות שזה יותר קשה לעשות את זה. ובמקרים מסוימים, המיקרו-אגרסיות הללו מתרחשות בגלל בורות, לא מרושע. אופי השהות במשרד פירושו שאנו עדים אחד לשני עוסקים בהתנהגויות שאינן קשורות לעבודה. כאשר הפעולות הללו אינן תואמות את ההטיות שלנו, חלקנו מעירים על כך בקול. ההערות הקטנות הללו משקפות הֲטָיָה כאשר מישהו מצפה לאדם - על סמך שלו מוצא אתני, מִין, או גיל - לאכול מאכלים מסוימים או לאהוב סוגים מסוימים של מוזיקה. אך כאשר אנו עובדים מרחוק, אנו נוטים פחות לראות את הבחירות האישיות של עמיתים, והסיכוי להגיב עליהן פוחת.

עבודה מרחוק לא תגמור התנהגות רעה, אבל היא עלולה להרתיע אותה

היתרונות של בילוי פחות זמן ביחד אינם סיבה מספקת להפסיק לעבוד במשרדים. ישנם יתרונות רבים לחוויות אישיות - כולל ההזדמנות להיות רגישים יותר ואחריות לאינטראקציה זה עם זה. אנחנו לא רוצים ליצור מציאות שבה חייבים להיות לנו מכשולים להתנהגות רעה, בניגוד לחייב אנשים באחריות להחלטות שלהם. זה יהיה כמו להציע שלעולם לא נשתמש במצלמה בשיחות זום כי זה יפחית הטיה גזעית. עם זאת, יש כמה ראיות שעבודה מרחוק סייעה לשפר את סביבת המשרד - על ידי הוצאת המשרד. השאלה המעניינת עשויה להיות: צמצום ההזדמנות להתנהגות רעה עלולה ליצור שינוי ארוך טווח, גם אם וכאשר יתעוררו הזדמנויות, זה עלול לקרות בתדירות נמוכה יותר. האם נורמה חדשה זו יכולה לשנות הרגלים ישנים? לא נדע עוד זמן מה את ההשפעות המלאות של עבודה בדרך חדשה. פשוט לוקח זמן לראות את ההשפעה ארוכת הטווח. בינתיים, זו עשויה להיות הקלה מבורכת, אם לא מתוכננת, עבור עובדים רבים. אם באמת נלמד ונצמח מהניסיון הזה לצמיתות, נוכל לשנות בצורה משמעותית את מקום העבודה בדרכים שמעולם לא ציפינו.