מחלת נפש היא מחלה

יותר מאחד מכל חמישה אנשים שנורו למוות על ידי שוטרים סובל ממחלות נפש, על פי מסד נתונים של וושינגטון פוסט של ירי קטלני בארה"ב על ידי שוטרים תורנים. מאז 2015, כשהפוסט השיק את מסד הנתונים שלו, המשטרה ירתה למוות ביותר מ-1,400 אנשים עם מחלות נפש.

אנשים עם מחלת נפש לא מטופלת יש סיכוי גבוה פי 16 להיהרג במהלך מפגש משטרתי מאשר אחרים אזרחים שניגשו או נעצרו על ידי רשויות אכיפת החוק, על פי מחקר חדש שפורסם היום על ידי Treatment Advocacy מֶרְכָּז.

לילה קיץ אחד בשנת 2022 באורגון, מיסטי קסטילו, אמו של ארקדיו, התקשרה ל-911 וביקשה סיוע משטרתי, ואמרה שבנה היה חולה נפש ואיים עליה ועל בעלה בא סַכִּין.

"הוא שיכור והוא גבוה והוא חולה נפש", אמרה קסטילו לשדר החירום, והדגישה שוב את מצבו הנפשי של בנה.

חמש דקות לאחר מכן המשטרה הגיעה וירתה בבנה. הם לא ניסו להרגיע את המצב, הם התפרצו מיד וירו בו.

הסיפור שלו אופייני למערכת בריאות הנפש הנוכחית שלנו. הוריו פנו לטיפול נפשי לבנם, אך המערכת, כמו שהיא, הכשילה אותם. בשבועות שלפני נהרג, לא יכלו לאבחן אותו או להתחייב. הם נותרו עם מצב בלתי נסבל ללא לאן לפנות.

מאט ג'ונס ממערב וירג'יניה סבל ממחלה קשה

פרק מאני ועמד על כביש מהיר עם אקדח. המשטרה הוזעקה, והגיעה עם סירנות מייללות. קצין אחד ירה ואז אחרים פתחו באש והרגו את ג'ונס ברד כדורים.

מר ג'ונס לא הצליח להשיג את שלו תרופות התמלא מחדש וחווה אשליות והזיות. הוא ידע שהוא צריך עזרה אבל לא הצליח למצוא מישהו שמבין את המיידיות של מצבו.

בפירוק מערכת בריאות הנפש הפכנו את מחלת הנפש ממחלה רפואית לעניין משטרתי ולבסוף להומלס.

אוכלוסיית חסרי הבית שלנו היא בעיקר אנשים עם מחלת נפש לא מטופלת או מתעללים בסמים שאין להם לאן ללכת. האוכלוסייה הכללית רוצה שהאנשים האלה יעזבו את הרחובות שלנו למרות שהמשבר הנפשי הנוכחי יצר את האסון הזה.

מחלקות המשטרה עשו מאמצים משמעותיים כדי למזער את הנזק עבור אנשים אלה על ידי צוות מיומן לרכוב איתם לסיור המסוגלים לזהות משבר בריאות הנפש ולהשתמש בשיחה כדי להחליש את המצב מַצָב. אם האלימות קרובה, המשטרה נוכחת לסייע.

בערים רבות המשטרה יכולה להעביר אדם שלדעתה פוגע בעצמם או באחרים, או שאינו מסוגל לטפל בעצמו, למרכז משבר להמשך הערכה. בדנבר זה נקרא M1 hold; במסצ'וסטס זה סעיף 12.

אבל בגלל המחסור במתקנים, לא פעם מישהו משתחרר עם מינימום תרופות כדי להסתדר בעצמו. נסיעה ברכב משטרתי והגעה לבית החולים עשויות להספיק כדי להרגיע נפש מפוחדת. אבל אז הם משתחררים. זה מכונה דלת מסתובבת ללא יציאה. הנשמות האלה שאין להן לאן ללכת יכולות רק לחזור.

מה אפשר לעשות?

קודם כל, חייבת להיות הכרה בכך שמחלת נפש פוגעת באחד מכל חמישה אנשים. הגיע הזמן שהסטיגמה הקשורה למחלה תיקבר ותאפשר עזרה.

שנית, יש להכיר בכך שמחלות נפש קשות ומתמשכות הן מצבים לכל החיים הדורשים אדיבות, יחס ותמיכה כספית מקובעי המדיניות שמסרבים להעריך שמדובר באנשים כמו בְּעָצמֵנוּ.

שלישית, עלינו להכיר בכך פסיכיאטרי יחידות אינן רווחיות לבתי חולים, ולכן הן פחותות. אורך החיים של מחלת נפש יכול להיות מתסכל. תרופות לרוב דורשות ניסוי וטעייה. אנשים מעוטי יכולת לרוב לא נותרים לאן לפנות ועליהם לדאוג להאכיל משפחות ולקיים או מציאת דיור, כל זאת תוך מאבק במערכת בריאות הנפש שאינה ממומנת בתת מימון, בורות וקצרת רואי.

כמו סרטן ומחלות לב, יש לתת עדיפות למחלות נפש. התעלמות מההשפעה שיש לה על החברה דומה לשלילת טיפול מעולה בחולי סרטן או מחלות לב. כהערת אגב, סרטן ומחלות לב רווחיות יותר עבור מוסדות רפואיים המבקשים החזר מסיוע ממשלתי שאנשים זכאים לו. ההחזרים עבור טיפול נפשי על ידי Medicare, למשל, הם תהומיים.

אנחנו חיים בעולם שיכול להרגיש כאילו הוא מלא באשמה, דעה קדומה, כַּעַס, אנוכיות וחוסר קהילה. אנשים עם מחלות נפש זקוקים לטיפול, לחמלה ולכסף שלנו כדי שיוכלו לחיות בבטחה, עם הטיפול המגיע להם, ללא שיפוט, סטיגמה או חוסר סבלנות. אף אחד מאיתנו לא יבחר לסבול ממחלת נפש, וכך גם מי שסובל ממצבים אלו.