מהי פילוסופיה טובה?

זהו חלק 3 של סדרה בת שלושה חלקים. לִרְאוֹת חלק 1 כאןו חלק 2 כאן.

דניאל סי. דנט הוא פרופסור אמריטוס באוניברסיטת טאפטס ואחד הפילוסופים ומדעני הקוגניציה המשפיעים ביותר בדורו.

בפודקאסט שלי (ראה הפניות עבור סרטון מלא), דיברתי לאחרונה עם דנט על ספר הזיכרונות האחרון שלו, אני כבר חושב, השקפותיו על התודעה, רצון חופשי, דת, חשיבות האבולוציה, ו פִילוֹסוֹפִיָה עצמו. לפני מספר ימים פרסמתי את ה ראשון ו חלק שני של הראיון הזה. להלן תמצא תמליל ערוך של החלק השלישי.

וולטר וייט: כיצד השתנתה הפילוסופיה מאז ימיך באוקספורד? בתקופה זו פילוסופיית השפה הרגילה הייתה באמת הלא פלוס אולטרה. אבל עכשיו סוג של סגנון מדעי של עשיית פילוסופיה הדומה לגישה שלך הפך להרבה יותר פופולרי. ואז שוב, עבור פילוסופים צעירים רבים שינסו לעסוק בעבודה זו, הם עשויים גם להיאבק בהוצאת היצירה לאור; העבודה שבאמת מנסה לשלב תובנות מדיסציפלינות שונות ולהכניס אותן לכתבי העת המרכזיים.

דניאל דנט: ובכן, התקדמנו הרבה. אני חושב שאחד הדברים שאני הכי גאה בהם הוא שהיום יש ממש עשרות פילוסופים צעירים טובים מאוד, צעירים ממני, שיודעים הרבה יותר מדעי המוח, הרבה יותר מדע קוגניטיבי, הרבה יותר מדעי המחשב, והרבה יותר ביולוגיה אבולוציונית, ממני.

הם באמת היו במעבדות, הם ביצעו ניסויים וזה הדור הבא שממשיך כמה מהמגמות שאני עזר להתחיל, ואני מאוד שמח לראות את זה והם מתפרסמים, אבל זה עדיין קרב עלייה וכמובן עבור הרבה אנשים בפילוסופיה, בפילוסופיה אנליטית מסורתית או בפילוסופיה קונטיננטלית, עדיין יש אנשים שמסתכלים על זה מלמעלה או מפוחדים מכך זה.

אני חושב שאחד הרגעים היותר מפוכחים אצלי קריירה היה כשנשאתי הרצאה בכנס פילוסופיה לתואר שני שאורגן על ידי סטודנטים לתואר שני בפילוסופיה באוניברסיטת בראון לפני כמה שנים. שם המצאתי את "חמס". אבל בגלל משקאות, הם נהיו נחמדים ונינוחים ומספר נקודות מפתח הדוברים אמרו שהם נכנסו לפילוסופיה כי לא צריך לדעת כלום וזה נחרד לִי.

אבל אני זוכר את זה גם מאוקספורד, כשהייתי סטודנט לתואר שני והיו הרבה בחורים חכמים מאוד. הם היו כמעט כולם בחורים. הם היו חכמים כמו שטן, מהירים מאוד, טובים מאוד עם דוגמאות נגדיות, והם לא ידעו דבר. והם לא חשבו שהם חייבים.

הם יכלו פשוט לחיות לפי השכל שלהם ולהכיר את ויטגנשטיין שלהם, את אוסטין שלהם, את רייל ואת ראסל שלהם. וזה היה בערך. וחשבתי, אלו חיים מבוזבזים. אנשים מצליחים מאוד במשהו שלא באמת צריך לעשות.

WV: יש לך ציטוט ממש נחמד לתאר את הדרך שלך לעשות פילוסופיה:

"אני עכברוש להקה, מגפי - לפרוסות ממה שנראה לי כדברים המרגשים או מעוררי המחשבה ביותר ומשאיר את שאר הפרשנות לחוקרים. אני חושב שלמדתי הרבה מהוסרל, אבל כמה חוקרי הוסרל נכבדים חושבים שהקריאה שלי אינה מושכלת ללא תקנה. לא אכפת לי. פניתי להוסרל כדי להבין איך המוח עובד וקיבלתי עזרה רבת ערך מאותה קריאה; אם הוסרל עצמו יהיה מזועזע מהמבנה שלי, חבל על הוסרל. אני שמח לתת לו קרדיט, אבל אם הוסרליאנס רוצים לדחות את המתנה שלי, הם מוזמנים לעשות זאת”. (דניאל דנט, אני כבר חושב, 2023, 81% גרסת קינדל).

DD: כן, זה כן מבטא את היחס שלי להיסטוריה של הפילוסופיה. יש לי כבוד לאותם פילוסופים שמסיבה טובה מחליטים להיות מומחים לקאנט או הוסרל או לפרגה או לאפלטון או אריסטו. זו עבודה בעלת ערך והיא עוזרת לבטל את אחד הפרדוקסים של הוראת פילוסופיה.

וזהו, אתה צריך להתחיל איפשהו. אז אתה מתחיל עם הגדולים, אבל כשאתה מתחיל עם הגדולים, התלמידים הצעירים שלך לא יודעים מספיק להעריך עד כמה הגדולים הם, והם הופכים לדמויות קריקטורות מפושטות מדי גרסאות. תלמידים חושבים שהם מכירים אותם, ואז הם לעולם לא חוזרים. שוב ושוב בשנותיי האחרונות, חזרתי לטקסט קלאסי וגיליתי, אל שלי מְבוּכָה, כמה מעט הערכתי את העומק האמיתי של אותו פילוסוף.

אז אלה ההיסטוריונים, החוקרים הם שכן מתמסרים לדמויות מסוימות, ששומרים עלינו כנים וזה חשוב מאוד. זה אולי לא תפקיד פילוסופי זוהר או מרגש, אבל זה חשוב מאוד באותה מידה שבמדעים, רוב המדע הניסיוני אינו זוכה נובל, דברים חדשניים. זה לשמור על השדה כנה, להשלים את החסר, לתקן שגיאות, לבדוק, לשכפל ניסויים, והעבודה הזו היא עבודה טובה וכנה. זה צריך להיעשות שכן כוחו של המאמץ האינטלקטואלי תלוי באותם אזרחים טובים שעושים את העבודה הזו, עושים אותה היטב ועושים אותה ביושרה.

הכובע שלי מוריד בפניהם ולפעמים אני מסמיק כשאני חושב שהייתי סוג של טפיל במאמצים שלהם, כי אני נכנס עם סמרגוסבורד לגשת ולעשות קצת מזה וקצת מזה, ולהמציא משהו שנראה לי כקמט חדש, וזה מה אני עושה הכי טוב. אבל אני מעריך לחלוטין את המאמצים של החוקרים שבאמת חופרים על הזמן, העידן, ההקשר והפרטים בעבודותיהם של אחרים.