Mon Dieu! פשפשים והידבקות חברתית בצרפת

"פִּשׁפֵּשׁ." עצם שמיעת המילה מספיקה כדי לתת לאנשים רבים את הצמרמורות ותחושת הגירוד. החל מסוף ספטמבר 2023, הדיווחים על מפגשים עם פשפשים עלו לפתע בפריז וברחבי צרפת בעקבות עלייה ב מדיה חברתית דיווחים הטוענים שהיצורים הזעירים היו בכל מקום. בעקבות כך נוצר מבול בדיווחים בתקשורת. פתאום אנשים התחילו לפרסם סרטונים של פשפשים על מושבי קולנוע, ברכבות, באוטובוסים ואפילו בכמה מהמסעדות הטובות ביותר בארץ. על פי הערכות של האגודה הלאומית להדברה בצרפת, מספר הפניות למדבירים זינק בכ-10% לעומת השנה שעברה. זה לא מפתיע מכיוון שהוא מתכתב עם העלייה בנסיעות לאחר מגיפת קוביד (פורטר 2023).

בחודשים האחרונים נאמר הרבה על העלייה בדיווחים על נגיעות פשפשים בצרפת, אך עלייה של 10 אחוזים בדיווחים היא בקושי פלישה ואין בה שום דבר חדש. סקר ממשלתי שנערך בקרב משקי בית בצרפת בין השנים 2017 ל-2022 מצא כי 11% היו נגועים בפשפשים (ANSES 2023). הפחד הצרפתי הפיץ גם את פַּחַד של נגיעות למטרופולינים אחרים באירופה. אבל פשפשים הם מזמן תכונה של ערים אלה.

מייקל ברנשטיין ווולטר בראון ייחסו את העלייה במפגשי פשפש המיטה בצרפת לדיווחים מדאיגים בתקשורת שהובילו למודעות מוגברת וחרדות לנוכחותם של היצורים המצמררים. הם משערים שרבים מהתסמינים המוצגים עשויים להיות פסיכוגניים באופיים. הם גם מציינים את התפקיד הסביר של

אפקט נוצבו לפיה ציפיות שליליות יכולות לעורר תוצאות בריאותיות שמגשימות את עצמן, והן מספקות מספר דוגמאות שבהן אנשים ממש חשבו שהם חולים (ברנשטיין ובראון, 2023). בנוסף לכוחה של הציפייה לעורר מערך של תגובות פיזיולוגיות הכוללות גירוד ופריחה, הפשפש הצרפתי בהלה עשוי להיות מודלק גם מגורם שני הפועל במקביל לאפקט הנוצבו: הכוח הסמלי של פשפשים.

באופרה הקומית משנת 1878 ח.מ.ס. Pinafore, המחזאי הבריטי סר ויליאם גילברט כתב את המילים המתמשכות: "דברים הם לעתים נדירות מה שהם נראים; חלב רזה מתחזה לשמנת". בפסיכולוגיה, אירועים מכילים לעתים קרובות משמעויות עמוקות יותר, שאולי אינן נראות ברורות במבט ראשון. לדוגמה, הפופולריות של סיפורים כמו כיפה אדומה מתפקדת כסיפורי אזהרה שרלוונטיים לא פחות היום כפי שדיברו לפני מאות שנים על פגיעותן של נשים צעירות ועל הצורך שלהן לגלות ערנות במצב מסוכן ובלתי צפוי. עוֹלָם. ברוח דומה, פחד פשפש המיטה עשוי לשקף יותר מאשר מיטות ופשפשים.

פחדים לאומיים משקפים לעתים קרובות חרדות רווחות. זה אולי לא מקרי שהבהלה הצרפתית התפשטה ברחבי האיחוד האירופי במהלך תקופה של מתח מוגבר על מה שזכה לכינוי משבר המהגרים. בסינון הדיווחים החדשותיים של מקרים, נעשו הרבה על התפשטותם על ידי נוסעים ממדינות מתפתחות, אך במקומות כמו צרפת, הם היו בעיה ארוכת שנים. פשפשים עשויים להיות מטפורה למהגרים ותוצר של הפאניקה המוסרית המתמשכת על הסכנות הנשקפות מהמהגרים ממדינות מתפתחות. ההיסטוריה גדושה במקרים היסטוריים שבהם קבוצות אתניות מודרות זכו לדה-הומניזציה וסטיגמה באמצעות מטפורות של חרקים. תעמולה אנטישמית בגרמניה הנאצית תיארה בדרך כלל את היהודים כחרקים (כמו גם עכברושים ושרפרפים) ששורצים את כדור הארץ. הקבלות דומות נעשו לגבי יפנים-אמריקאים במהלך מלחמת העולם השנייה, אשר הוצגו לעתים קרובות בקריקטורות של התקופה כמכת. לאחרונה, שיירות מהגרים מדרום אמריקה בתקווה להשיג מעמד של פליט בארצות הברית, הושוו לעדר חרקים או נחיל.

אם פחד פשפש המיטה הצרפתי הוא סוג של פאניקה מוסרית הכרוכה בפחד שגורמים חיצוניים יפרצו בארצם, לא תהיה הפעם הראשונה שבה פרקים כאלה כוללים מטפורות של חרקים, וכמעט בטוח שזה לא יהיה אחרון.