הגדלת חזון האפשריות האנושית

כל מי שקרא את הפוסטים שלי בבלוג מודע לאמונה שלי שתרבות שמקדמת אינדיבידואליזם מחוספס והתפתחות של "עצמי נפרד" מערערת גם את יכולתו של הפרט ליצור בריא יחסים.

במאמץ לפתח "אינדיבידואלים ייחודיים", אפילו הבדלים קטנים בין אנשים לרוב מרובדים עם הקטגוריות הנובעות מכך בעלות ערך חברתי עצום. הריבוד יוצר קטגוריות של "אנחנו" ו"הם", מי "בפנים" ומי "בחוץ". ואני לא מדבר כאן על הזמנות למסיבה (אם כי הן עשויות להיות מושפעות). אני מדבר על מי שיש לו גישה למשאבים העצומים של ארצנו - כולל שירותי בריאות איכותיים, דיור, חינוך, אם להזכיר כמה.

מה קורה כשההבדלים השכבתיים הם עצומים, משובצים בהיסטוריה התרבותית שלנו ומקבלים סנקציות חברתיות? עמיתי, ד"ר מורין ווקר, בספרה החדש כשלהסתדר זה לא מספיק: שחזור גזע בחיינו ובמערכות היחסים שלנו מספק לקוראים מפת דרכים של הסיכונים וההזדמנויות הטבועות בבניית קשרים אותנטיים בין הגזעים. זהו ספר (ניתן לניהול ב-135 עמודים) שהייתי צריך לקרוא מתחילתו ועד סופו ושאני אקרא שוב ושוב, כשכל פסקה, כל פרק וכל מושג מתבססים על האחרון.

ד"ר ווקר שם פרטי ומתאר את ה"זה" שלעתים קרובות אינו מזוהה - הגזע. בכל עמוד היא קוראת לכל אחד מאיתנו לפעול - למצוא את האומץ והענווה להתחיל דרך חדשה לדבר על הגזע ולרוחב אותו. למרבה המזל, ד"ר ווקר לא משאירה את הקורא לבד בקריאה זו לפעולה, ובעוד היא מעודדת אנשים לעבור לתוך

חֲרָדָה של שיחות גזע, היא גם מבהירה שהחרדה אינה ייחודית לכל אדם, אלא היא חלק בלתי נמנע מתרבות גזענית.

ד"ר ווקר מתאר שלושה תחומי כוח אידיאולוגיים שעוזרים לשמור גזענות במקומו באמריקה ולהוריד כל ניסיונות לשיחה והבנה בין גזעים. הראשון הוא ההיפר-אינדיבידואליזם. כפי שד"ר ווקר קובע, "...היפר-אינדיבידואליזם הופך את הפריבילגיה הקולקטיבית לכמעט בלתי נראית ובלתי ניתנת לדיון. אם חברי קבוצה עם מיעוט מתקשרים אליו, זה להסתכן בכך שהם "משחקים במירוץ". כרטיס.' עבור חברי קבוצה דומיננטיים לתת שם ולדון בו זה להסתכן בנידוי מאותה קבוצה עמיתים."

השני הוא תמימות גזעית. ד"ר ווקר מאמין באמירה, "למשפחה שלי מעולם לא היו עבדים", או "אני לא רואה צבע; אני רק רואה בני אדם", כנראה נגוע בחרדה גזעית לא מוכרת, מה שהופך את הגזענות לבלתי ניתנת להכרה. שדה הכוח האידיאולוגי השלישי הוא זכאות או זכות להגדיר מה רציונלי, מה אמיתי ומה אנושי. כניסה לשיחות על גזע מעמדה זכאי היא מבוי סתום יחסי ללא קשר אם אתה בעמדה דומיננטית או כנועה.

את המלכודות של שיחות גזע ניתן לזהות בקלות כשהן מודגשות בדוגמאות ברורות ומציאותיות של אינטראקציות עצומות או פוגעות, שבהן משתמש ד"ר ווקר כדי להמחיש את הטקסט לכל אורכו. ברגע שיכולתי לראות את עצמי באסטרטגיות אלה של ניתוק, יכולתי גם לראות בצורה ברורה יותר את חוכמה ואתגר של המלצותיו של ד"ר ווקר להתחלת שיחות גזע חדשות ומשופרות. אל תטעו בעניין: היא מזמינה את כולנו לשדרג את כישורי ההתייחסות שלנו באופן דרמטי. היא לוקחת שלושה מעקרונות הליבה של התיאוריה היחסית-תרבותית - אמפתיה, אוֹתֶנְטִיוּת, והדדיות - ומרחיבה אותם כך שיתאימו בצורה מלאה יותר לאסטרטגיות ולכוח הדרושים כדי להתמודד עם הפגיעות שעלולות להתעורר בשיחות בין גזעים.

המיומנות הראשונה היא אמפתיה משבשת - רחוק מאוד מה"אני מרגיש את הכאב שלך" הרגיל. אמפתיה משבשת מאתגרת את מזדהה לזהות את החלקים של עצמה (החלקים לא-אני) שאולי נאחזים בדימויים גזעניים נלמדים אמונות. כמובן, לאלו מאיתנו שרוצים להיות בצמיחה המטפחת קשרים, מחשבות ה-Not-Me גורמות לנו לחרדות ולא בטוחות מה לומר. בניית מודעות וקבלה של רגשות אלו היא חיונית לֹא שהם יערערו באופן לא מודע את העמקת הקשר.

אמפתיה משבשת קוראת גם לכבוד להבדל בין שני אנשים. שוב, ד"ר ווקר קובע כי "איננו צריכים להזדהות עם אדם אחר, להסכים איתו או להימשך אליו כדי לפתח אמפתי מערכת יחסים. כבוד מעיד על סקרנות". לבסוף, אמפתיה משבשת קוראת לחמלה - הכרה מכוונת באנושות המשותפת.

המיומנות השנייה שד"ר ווקר מזהה היא זָהִיר אוֹתֶנְטִיוּת. אותנטיות מודעת בפשטות היא "היכולת לומר אמת מבלי לאבד את הראייה של האנושיות של האדם האחר." זה לא סתם אומר כל מה שעולה על דעתך כדי להיות "כנים". שיחות גזע והמתחים הטמונים בהן הופכים את הכנות התגובתית לאיום ממשי צְמִיחָה.

הלך הרוח של ד"ר ווקר שלושת "C" מורה לנו לבנות אותנטיות מודעת על ידי החזקה מוּרכָּבוּת-האמונה שכולנו חיים חיים מרובי קומות ותמיד חולקים רק חלק מהסיפור שלנו; על ידי מעבר לשיחות עם אומץ (האומץ לטעות, לא מכבדים, לא מובנים - כל אלה צפויים לקרות בשיחות קשות); ועל ידי הוויה מִתחַשֵׁב על המטרה, ההקשר והתזמון של כל שיחה. למרות ששיחה בין גזעים עשויה להתעורר בכל רגע, היא לא חייבת להסתיים באותו רגע. ד"ר ווקר מזכיר לנו ש"הרמוניה כוזבת משרתת את האינטרס של הקבוצה הדומיננטית". ומצביע על כך שאותנטיות מודעת היא בלב ניהול קונפליקט טוב.

המיומנות הסופית שבה דנה ד"ר ווקר היא הדדיות דינמית - שהיא היכולת לבנות מערכות יחסים שבהן הכוח משותף בכוונה. זוהי היכולת להכיר בכך שמערכות יחסים מעודדות צמיחה הן תמיד מנצחות, אבל זה מתי מערכות יחסים נחטפות על ידי כוח למען הכוח, מערכת היחסים הופכת לעתים קרובות לניצחון-הפסד או אפילו מצב הפסד-הפסד. כפי שד"ר ווקר מציין בתבונה, שיתוף בכוח אינו חייב להיות כוח שווה או תפקידים שווים, וזה לא שם נרדף לפשרה. היא קובעת, "הדדיות דינמית שכן תרגול יחסי מחזיק קונפליקט ו שיתוף פעולה כדרכים מצטלבות לקראת אמון מוגבר והרחבת הזדמנות יחסים."

כשלהסתדר זה לא מספיק הוא הזמנה, אתגר ומדריך הוראות הכל ביחד. כוחו טמון ביכולתו של ד"ר ווקר להחזיר את הקורא באופן תמידי אל המורכבות והעבודה הקשה של מערכות יחסים בין גזעים ו להציע הצעות אמיתיות, נפש-גוף, כיצד כל אחד מאיתנו יכול להתעלות, להתבגר ולהופיע לשיחות על גזע.