האם עלי לתת תרופות לילד שלי עם הפרעת קשב וריכוז?

תרופות ל הפרעת קשב וריכוז אינו סוג של פתרון קסם. למרות שזה עשוי לעזור בשיפור של ילדכם תשומת הלב לתקופות ארוכות יותר, הוא לא ינהל את תפקוד ניהולי, מאבקים התנהגותיים, חברתיים ורגשיים שלרוב הולכים יד ביד עם ADHD.

לעתים קרובות הורים נאבקים בשאלה זו - האם עלי לתת לילד שלי תרופות? האבחון עצמו אינו יוצר תשובה ברורה של כן או לא. במקום זאת, זה תלוי בפרופיל של ילדכם ובאילו סוגי פעילויות בחיי היומיום ילדכם נאבק בבית, כמו גם באילו יכולות ילדכם מתקשה בבית הספר.

היפראקטיביות, אימפולסיביות וחוסר תשומת לב

כאשר ילדים בבית הספר היסודי מאובחנים עם ADHD, אין זה נדיר לראות רמה גבוהה של היפראקטיביות חיצונית ואימפולסיביות. זה עשוי להיראות כך:

• צועק תשובה בתוך הכיתה מבלי להרים את היד
• שיחות או פעילויות חודרות או מפריעות בין עמיתים
• "נופל" ממושבו
• עוזבת את מושבה לעתים קרובות ולעיתים ללא סיבה ברורה
• כועס או עצוב במהירות
• בעל סובלנות נמוכה לתסכול כאשר דברים לא באים בקלות ומוותרים

עם הזמן, כאשר ילדינו גדלים לבני נוער ומבוגרים צעירים, היפראקטיביות ואימפולסיביות חיצונית הופכת להיפראקטיביות ואימפולסיביות פנימית. כלומר, למרות שהילדים שלנו אולי לא עוזבים את הכיסא שלהם או מדברים שלא בתורם, הם עכשיו מוסחים מבפנים עם המחשבות והדאגות שלהם. הם לא מרגישים צורך לקום לזוז, אלא הם חסרי מנוחה ועצבניים ליד השולחן שלהם. הם מקישים בעיפרון, מנערים את רגלם או מסובבים את שערם.

מיומנויות חברתיות

הילדים/בני הנוער/המבוגרים שלנו עם ADHD עשויים גם להראות סימנים של כישורים חברתיים לקויים שבהם הם מתקשים לתזמן את "כניסתם" לשיחה, או את השאלות וההערות שלהם. נראה שהם "פולשים" או "קוטעים" שיחה עם נושא שאולי אינו זהה לנושא שנדון. נראה שהם "משתלטים" על השיחה עם נושא אחר שמעניין אותם ואז מדברים עליו בצורה מוגזמת מבלי לשים לב מתי ייתכן שהאחרים איבדו עניין. ייתכן שהם לא ישימו לב ל שפת גוף כלומר, "היי, אני לא מעוניין יותר," או "אתה מדבר יותר מדי על זה."

ככל שהילדים שלנו עם הפרעת קשב וריכוז מתבגרים, אני שומע לעתים קרובות מהורים, "הילד שלי יכול להכיר חברים אבל אין לו קבוצת חברים או חבר הכי טוב", או "הילד שלי יכול להכיר חברים אבל לא יכול לשמור אותם." זה גם מאוד נפוץ שהילדים/בני הנוער/המבוגרים שלנו יהיו רגישים מאוד לביקורת חברתית ודחייה. כלומר, ילדינו הסובלים מהפרעות קשב וריכוז עלולים לתפוס הערות ופעולות מסוימות של אחרים כמכוונות כלפיהם או להרגיש פגועים עמוקות מהערות מסוימות של עמיתים כלפיהם. ככל שבני נוער מתבגרים, הם נוטים להקניט זה את זה כדרך להתייחס ולהיות סרקסטי מאוד. זה כאשר אינטראקציות חברתיות הופכות ליותר "דמויות אמנות" ויש התפתחות של החשיבה "השטח האפור", בעוד שהילדים שלנו עם ADHD עדיין מתפקדים בתחום של פרשנויות מילוליות או קונקרטיות של חברתי הערות.

אז מה הדבר ה"נכון" לעשות כשזה מגיע לתרופות? האם יש דבר "נכון"? התשובה, למרבה הצער, או למרבה המזל, היא לא. ישנם מספר משתנים שיש לקחת בחשבון כאשר מחליטים על מהלך הטיפול המתאים לילדך ולמשפחתך, שכן החלטה זו היא עניין משפחתי.

מה ההשפעה על התפקוד היומיומי של ילדי?

שאלה זו מתייחסת לכמה ילדכם מושפע ממיקוד לקוי, היפראקטיביות או אימפולסיביות בכיתה ובבית.

ענה על השאלות האלה:

בבית הספר:

• האם ילדכם מסוגל ללמוד שיעורים בכיתה או שחסר לו מידע שישפיע על מיומנויות היסוד הנדרשות למיומנויות מאוחרות יותר?
• האם ילדכם נאבק ליצור חברויות בגלל כמה אימפולסיביים הוא או היא מתויג כעת כ"מעצבן" על ידי עמיתים אחרים ומודר?

בבית:

• האם ילדכם מסוגל להשתתף בארוחת ערב משפחתית בבית על ידי ישיבה ליד שולחן האוכל וייזום/השתתפות בשיחה?

בהגדרות הציבוריות:

• האם ילדכם מסוגל להיות במסעדה או בחנות ולנהוג לפי כללי התנהגות כלליים?

מבחינה חברתית:

• האם ילדכם מסוגל לשחק עם ילד אחר בביתו מבלי לשבור דברים/צעצועים?
• האם ילדכם מוזמן לבתי חברים ולאירועים חברתיים, כמו מסיבות יום הולדת, והאם ילדכם מחזיר?

ההחלטה שלך תתבסס על מידת ההשפעה חמורה על יכולתו של ילדך להשתתף בפעילויות יומיומיות בבית הספר, בבית ובמצבים חברתיים.

האם ישנן אסטרטגיות אחרות בהן אני יכול להשתמש לפני ניסיון טיפול תרופתי?

ניתן להשתמש באסטרטגיות רבות של תפקוד ניהולי בבית ובבית הספר כדי לעזור לילדך. עקביות, עקביות, עקביות יסייעו גם ליצור הרגלים טובים עבור ילדכם.

ישנן אסטרטגיות רבות לבחירה, אך אלו שתיישמו יתבססו על תחומי הצורך של ילדכם ושלכם כמשפחה. התחל בקטן והרחיב את הציפייה ההתנהגותית כאשר ילדך חווה הצלחה.

אילו סוגי תרופות יש בחוץ?

התייעץ עם רופא הילדים שלך, פסיכיאטר או נוירולוג. אם אתה מעוניין לנסות תרופות, עשה זאת למשך חודש. אל תתבסס על התצפיות שלך בלבד, אלא תערב את השחקנים העיקריים בחיי ילדך, כגון מורים, מאמנים וכו'. כמו כן, שאלו את ילדכם על הניסיון שלו.

ההחלטה אם לתת לילדך תרופות לאחר אבחון ADHD היא החלטה קשה. שאל את עצמך את השאלות המפורטות למעלה וענה בכנות. לא משנה מה החלטתך לטיפול בילדך, זכור כי אין החלטה סופית. אם תבחר לנסות טיפול תרופתי, אתה יכול להחליט לצאת מזה אם אתה מרגיש שזה לא עובד. אתה יכול גם לקחת "חופשה" שבה אתה לא נותן לילדך תרופות בסופי שבוע או בהפסקות בית הספר. אולי תרצה להמשיך שינוי התנהגותי אסטרטגיות בעזרת פסיכולוג או מאמן ADHD, עם או בלי תרופות.

בכל דרך טיפול שתבחר, תצטרך להעריך ולהעריך מחדש ולהעריך מחדש באופן רציף ככל שהצרכים הלימודיים, החברתיים והפיזיולוגיים של ילדך משתנים. אל תעשה זאת לבד - עבוד בשיתוף פעולה הדוק עם פסיכולוג או מאמן ADHD כדי לעזור לך לקבל החלטות אלו לאורך הדרך.

כדי למצוא מטפל, בקר במדריך הטיפולים של Psychology Today.