ינואר הוא זמן להרהר ולחלום על עתיד חדש

ינואר נקרא על שם האל הרומי יאנוס, מגן השערים והפתחים, לא חומות שמפרידות בינינו או מרחיקות אותנו, אלא שערים שהם הזדמנות עבורנו גם לבוא וללכת, יחד עם פתחים שקוראים לנו לקחת סיכון להיכנס.

יאנוס, כמגן שערים ופתחים, מתואר כבעל שני פנים: האחד מסתכל לעבר, השני אל העתיד.

לכבוד יאנוס, אני מכריז על שנת 2024 כשנתן של שתי מחברות.

במקום לקבל החלטות, עלינו להקדיש זמן להסתכל אחורה ולזכור, ואז להסתכל אל העתיד. שני מעשים נפרדים; לפיכך, שתי המחברות.

מילה על שמירת שתי מחברות.

המחברות צריכות להיכנס לארנק, לכיס או לתיק, שם הן יהיו זמינות כשנחשוב על משהו שאנחנו רוצים לעשות או לזכור.

שתי המחברות אינן פקודה להתחיל ביומן או לכתוב דפי בוקר יומיים.

שתי המחברות יוצרות נתיב לעבר שלנו ולעתיד שלנו.

במבט לאחור

המחברת הראשונה עוסקת בזיכרון.

בהינתן איך מלחיץ החיים הם ממש עכשיו, אני מציע להירתע מזיכרונות שליליים, אלא אם יש לך איזשהו רגע "אהה" של תובנה לגבי הרע הזה זיכרון.

אני חושב שכולנו יכולים להסכים שהתעכבות על העבר חופרת טעויות וחרטות שהופכות את הזיכרון למחסום כדי להמשיך בחיים ולצמוח.

השתקפות ורזולוציה יכולים להעלות חיוך על פניו המביטות לאחור של יאנוס.

סוג הזיכרון שאנו רוצים לרשום במחברת המבט לאחור צריך להכיר במה שעברנו הישגים, אלה שאהבו אותנו ואהבנו, יחד עם הרגעים והיחסים שהיו לנו שהיו חיוביים ו מאשר חיים.

מחברת המבט לאחור היא גם מקום מצוין לתעד את הרגע הזה שהיה לך עם מישהו מיוחד שלא תרצה לשכוח.

הזיכרונות בכתיבה או במחברת מסוג זה קצרים. מחברת זו אינה מיועדת לכתיבת תולדות חיים מפורטות. ערכים אלו במחברת שלנו הם צילומי מצב אישיים.

ככל שתקליטו יותר זיכרונות, כך תשתפר בגישה לאותם רגעי הזהב שעברו.

אולי יש כמה חרטות, אבל חרטות אלה יכולות להפוך להחלטות ככל שמתקדמים בשנה החדשה.

צופה קדימה

המחברת השנייה היא המפתח למעבר קדימה לשנה חדשה.

המחברת הזו היא מקום לחלום, לתכנן תוכניות ולהיות נועזים. מחברת זו צריכה לחדד את מה שאתה רוצה, כמו גם את מה שאתה רוצה לעשות הלאה.

אולי כדאי שנחלוק את המשאלות שלנו עם סנטה

יש משהו די קסום כשילדים קטנים אומרים לסנטה את משאלותיהם.

אחד מהנכדים שלנו, בן שנתיים ויכול להיות די ביישן, ניגש ברצון לסנטה באותו לילה, ישב צמוד לידו, ולחש באוזנו שמה שהוא רוצה לחג המולד זה כבאית שתבקר את שלו. בית.

סנטה טעה בבקשתו לכבאית צעצוע ואמר שהוא בטוח שהמשאלה שלו תתגשם, שתהיה כבאית מתחת לעץ עבורו בחג המולד. הנכד שלנו תיקן אותו בעדינות ושמר את בקשתו המקורית: הוא רצה כבאית, מונעת על ידי כבאי, שתגיע לביתו, לא כבאית מפלסטיק תחובה מתחת לעץ.

שלו הייתה משאלה גדולה. אולי אפילו משאלה נועזת. אבל זו הייתה משאלתו, והוא היה מוכן להאמין שברגע שסנטה יבין מה הוא רוצה, הוא יגן וימלא את המשאלה הזו.

(רכשנו ועטפנו כבאית צעצוע והכנו אותה לבוקר חג המולד. עדיין עובד על השגת כבאית לשייט ליד הבית.)

רק לעתים נדירות אכפת לילדים שהאדם איתו הם מדברים הוא סנטה האמיתי האחד והיחיד. עם זאת, הם נאחזים ברעיון שאומרים "סנטה" שלהם חלומות ומשאלות יעזרו להגשים את החלומות והמשאלות האלה: ניסים של חג המולד וכל זה.

העולם היה רוצה שנקבל את זה שאנחנו יכולים להתבגר רק כשנפסיק להאמין בסנטה קלאוס. זה מתורגם באופן רופף לרעיון שאנו מגיעים לבגרות רק כאשר אנו מפסיקים להאמין בחלומות וברצונות שלנו.

המחברת השנייה הופכת לרשימת המשאלות שלנו. אנחנו צריכים להיות נועזים מספיק כדי לחלום בגדול.

אנחנו צריכים להיות יותר כמו יאנוס.

תסתכל אחורה על הטוב בחיים. הפוך חרטות להחלטות.

אז תסתכל קדימה. אנחנו צריכים להתגבר על שלנו בַּישָׁנוּת על החלומות והמשאלות שלנו. אנחנו צריכים להיות נועזים. אנו יכולים להאמין בעצמנו ובדברים שאנו מייחלים להם, יהיו המשאלות הללו אשר יהיו.