חוקים לאכיפת טיפול אינם התשובה לרצח המוני
בטור המעודכן שלו בת 'הוא סאן-סנטינל, "כשל במערכת: לאי טיפול בחולי נפש יש השלכות, "נציג ארה"ב טימותי מרפי (R-PA) עושה כמה נקודות מצוינות. מערכת בריאות הנפש שלנו היא אסון: יש מחסור פסיכיאטרי מיטות במדינה זו, קשה לגשת לטיפול בחוץ, ויש מעט מדי קלינאים. בעוד שטיפולים פסיכיאטריים יכולים להקל או למתן את ייסורי הנפש שגורמים מחלות, הייתי רוצה להציע שרבות מהנקודות שמרפי העלה במאמרו הן השערה או פשוט לא מדויקות. אנחנו עדיין לא יודעים מה קרה עם האיש שהרג אנשים חפים מפשע בשדה התעופה בפורט לאודרדייל, ואנחנו בהחלט לא יודעים שזה היה טרגדיה שניתן למנוע.
מרפי קובע כי למשפחה לא הייתה שום תובנה לגבי מחלת הנפש של היורה או כיצד לטפל בזה, שהוא "הפליג" באמצעות הערכה ושוחרר, בעוד משפחתו והמשטרה לא היו מסוגלות להכריחו טיפול. עם זאת, איננו יודעים למעשה כי כל זה היה נכון: מרפי מציג תיאור היריב שמרמז שכולם רצו שהאיש הזה יישאר באשפוז, אך חוקים מנעו את קיומו, והוא ממשיך ואומר שאם החקיקה הייתה שונה והפסיכיאטריה הייתה יכולה להכריח את טיפולו, אז היה רצח המוני מנע.
איננו יודעים אילו תובנות הייתה למשפחה, או אם המטופל התנגד לטיפול. איננו יודעים שהרופאים רצו להחזיק אותו בבית החולים, או איזה טיפול חוץ-ביתי (אם בכלל) היה זמין. האמת העגומה במדינה שלנו היא שמבטחים ולא פסיכיאטרים מקבלים לעיתים קרובות החלטות בנושא טיפול פסיכיאטרי, וגם אם חולה במצוקה רוצה לטפל בבית חולים, זה לרוב לא אופציה. סביר להניח שמצב זה יחמיר, ולא ישתפר, שכן ה- GOP ממהר לפרק את ה- ACA.
לבסוף, זה פשוט לא נכון שבאשפוז שלא מרצונו, "אדם חייב לנפנף ברובה ונדר רצח." נראה ש כי מרפי מאמין שפסיכיאטרים יכולים לזהות רוצחים המוניים פוטנציאליים ולמנוע מעשים אלה, רק אם הם היו יכולים לכפות עליהם עם פסיכוזה להגיע לטיפול, ללא הגבלת זמן. לכל מה שאנחנו יודעים (וכפסיכיאטר סקרן שמעוניין בטיפול לא רצוני, אין לי מידע פנימי על המקרה הזה), היורה אולי קיבל טיפול מרצון, שוחרר מבית החולים ללא כל בעיה, ולא נותר בשום מקום לקבל טיפול או תרופות למעקב (בהנחה שהם היו שנקבע). אם הוא היה במצב טוב יותר מכפי שנכנס, יתכן שהוא הפסיק את התרופות, או שהוא חלה שוב למרות שלקח תרופות.
לאלימות אין כל קשר למחלות נפש, וחיבור הטיפול כתרופה לאירוע הנדיר ביותר של רצח המוני הוא סטיגמה לחולים. מחלות נפש מהוות רק 4 אחוז מהמעשים האלימים במדינה זו, ו שימוש בסמים, כעסוהתנהגויות אלימות בעבר הם מנבאים הרבה יותר טוב לאלימות עתידית. הפרעות פסיכיאטריות שכיחות - אחד מכל חמישה אנשים סובל מפרק בכל שנה נתונה; מחציתנו עומדים בקריטריונים להפרעה נפשית במהלך כל החיים, וכ -5 מיליון אנשים סובלים ממחלות נפשיות כרוניות וחמורות, שרק מחציתם מקבלים טיפול. ובכל זאת מעטים מהמטופלים האלה הופכים לרוצחים המוניים שזה לא כמו לחפש מחט בערימת שחת, זה כמו לחפש חתיכה מסוימת של חציר בערימת החציר ההיא.
מתן גישה נוחה לטיפול פסיכיאטרי איכותי ובמחיר סביר צריך להיות בראש סדר העדיפויות כדי להקל על הסבל ולמנוע התאבדות וכליאה מיותרת בעבירות מטרד. טיפול פסיכיאטרי יכול להיות לא יסולא בפז בתמיכה באנשים לחיות חיים פרודוקטיביים יותר, מיוסרים פחות. אולם חוקים המאפשרים טיפול מאולץ יותר אינם התשובה, כפי שמתעקש מרפי, למניעת רצח המוני.